סרטן בגוף האומה

לכולנו יש נקודות כאלה שאם נוגעים בהן אנו שורפים הכל מסביב, בלי לחשוב
גם לי יש כזו זו המלחמה הלא נגמרת בדרום. יש אנשים שחושבים שירי לדרום זה לא באמת חשוב. הרי דרום זה לא תל אביב, לא השרון עם כאב רב אני מודיעה לכל מי שחושב כך, גם הדרום הוא המדינה שלכם, המדינה שלי ואולי לכם אין בדרום אחות אהובה , שאתם מדמיינת איך היא רצה לממ"ד ודורכת על מסמר אולי לכם אין אמא בדרום, שנשארה לבדה בבית, ואתם מדמיינים איך היא מנסה לרוץ עם הליכון לחדר המדרגות ואולי לכם אין ילד, הכי קטן, הכי קרוב, שגר בבית ללא ממ"ד ושהמקלט הקרוב הוא במרחק של 1.5 דקות ריצה, ויש לו רק 30 שניות לכם, יש 2 דקות ארוכות למצוא מחסה, האם ניסיתם פעם לעשות זאת ב-30 שניות. יש לנו מדינה אחת מהדרום הרחוק, ישובי עוטף עזה ועד הצפון הרחוק גם מטולה – מדינה אחת, גוף אחד וכמו בכל גוף, אם דוקרים את האצבע הכי קטנה ברגל כואב לכל הגוף. גם בלב מאוד מאוד כואב ומורגש. הידיים הרחוקות מתחילות לחבק וללטף את האצבע הקטנה הכואבת וכל הגוף מתגייס לרפא את האיבר הנפגע

הסרטן שלנו

והמדינה שלנו היא שלמה, כגוף אחד. וכולנו חלקים, תאים מהגוף הזה. רק גוף חולה, גוף שלא מרגיש כאבים, יש בתוכו תאים שמרגישים רק את עצמם דואגים רק לעצמם, הוא חולה במחלה המפחידה ביותר, מחלת הסרטן אם זה קורה לגוף זה האנושי הוא חולה בסרטן. המחלה המפחידה כך שהגוף הלאומי שלנו, האומה שלנו חולה במחלה הנוראית ביותר והמזל שלנו הוא שאנחנו מבינים מהי המחלה, כי זה השלב הקשה ביותר, להבין במה הגוף חולה
התרופה היא האיחוד בינינו, דאגה הדדית, הערבות הדדית. לא רק במילים, לא רק ממסכי טלוויזיה אלא במעשה, מכל הלב בהבנה שאם לא נקח את התרופה, הגוף ימות