להגיד לכם שאני לא דואגת מהמצב הביטחוני? להגיד שמגמת האנטישמיות עליה אני קוראת חדשות לבקרים משאירה אותי אדישה? להגיד שתרבות השיח וסגנון התקשורת וההכפשות הסובב אותנו, השאיר בי אשליה של עתיד טוב? להגיד שהאסונות האקולוגיים והמצב בכבישים הוא משהו שאולי עדיף לטאטאו מהמודעות

אכפת לי מהכל ועוד איך. אני יודעת בוודאות, שהאחריות היא בידי כל אחד ואחת מאיתנו, וכולנו כחברה ואם נרים את המבט מהשטח הפרטי של כל אחד מאיתנו, (שכבר מזמן אינו פרטי, כי כולנו שוחים בבריכה אחת) אז נראה כמה אנו מושפעים ממה שקורה, וזה לא שעוד נסיעה לחו"ל או איזה נופש בהוואי יעשו לי טוב. אלא, אנחנו עומדים בפני בעיה רצינית שמחייבת טיפול, ויפה שעה אחת קודם

אנו מביטים במצב ויכולים להצביע על כל מה שהיינו רוצים לשנות לטובה. המשותף לכל הוא היחסים, הקשרים בין כולנו. הערכים עליהם מושתתת החברה. בנינו חברה שבה כל אחד לעצמו, והיתר…. שידאגו לעצמם ופתאום… מגלים שעל כל פעולה או מקרה שקורה, יש תגובות במקומות אחרים.

הכל מערכת אחת

אז איך נצא מהכאוס ולא נכלה עצמנו בעוד ועוד בעיות הולכות ומחריפות?איך נצא מהאדישות לפני שאיזו מכת טבע או מלחמה תפרוץ? איך אני קוראת לכל אחד ואחת מכם. בואו נתאחד ונבין שהעתיד שלנו ושל ילדינו, תלוי באיחוד בינינו בואו נהיה עם אחד. עם, שדרכו יעברו ניצוצות של ממש לייתר עמי העולם לא נדרש מאיתנו דבר חוץ מזה. איזה תפקיד מיוחד, גבוה וכביר, ועם זאת מלא אחריות, מוטל עלינו

בואו נממש תפקידנו יחד. עכשיו העת. בואו נמנע את האסון הבא. בואו נלך לקראת הטוב, מתוך בגרות והבנה