נאה דורש נאה מקיים במערכת החינוך, האם קיים?

"נאה דורש נאה מקיים", אומרים אנו לא פעם כשאנו נתקלים בכאלה שמחייבים אותנו בהתנהלות בה הם עצמם מתקשים לעמוד. לא מיותר אף לציין את הרגשת הבוז המתעוררת בנו כלפי כל אחד שפיו וליבו אינם שווים. ברם, כמבוגרים אין הדבר גורם לערעור בתפישת עולמנו או בערכים שלנו, שהתגבשו עוד קודם על ידי החינוך שספגנו. לא כך כאשר מדובר בילדים. כשאלה נתקלים בדמויות מחנכות שאינן מסוגלות לעמוד בערכיהן עצמן, אין לחינוך המועתר על ידן אוזן קשבת כלל וכלל. יתרה מזאת, הערכים המוקנים על ידן נתפשים אז כבלתי ניתנים להשגה. כלומר, הנזק בחינוך מעין זה, רב מן התועלת. גם קראתי משהו דומה באתר https://delight.co.il

רצה הגורל, כאשר המצבים הנ"ל הלכו והתרבו במערכת החינוך – בהיותה חלק מהחברה האנושית שהולכת ויורדת בסולם ערכיה, צצה באופן מפתיע הקורונה וטרפה את הקלפים; במערכת החינוך היא עשתה זאת בגדול – המורה ה"מחנך" איבד מתפקידו, ונותר כמלמד חומר בלבד. דרך הלימוד החדשה לא היתה קלה לתלמידים, אך לפחות נמנעה מהם הפגיעה על ידי דמויות המתנהלות בצורה לא ראויה.

בהיות בית הספר מוסד חינוכי רשמי, כל מה שנעשה בין כתליו משמש לילד כמודל לחיים. ומאחר שהמורים בתקופה הנוכחית אינם בנויים, הרבה פעמים, לעמוד במשימה החינוכית, הילד עלול לצאת עם נזקים לא קטנים שישפיעו על התנהלותו כבוגר ועל כל הדור הבא, כתוצאה מעיוותים המתרחשים בחברת הילדים ואינם מרוסנים על ידי המורים האחראים לכל המתרחש שם. כפועל יוצא, לא אחת אנו שומעים על נידוי וחרמות שעוברים ילדים על ידי בני כיתתם ולא המחנך, או כל דמות סמכותית אחרת במערכת, נוקפים אצבע. 

מכאן, שלימוד מחוץ לכותלי מערכת החינוך המסואבת יכול לשדרג את החינוך בצורה מפתיעה, בהיותו מונע פגיעה רגשית וערכית בתלמידים. באופן זה ניתן לראות את יתרונותיו של הלימוד בזום, למרות העובדה שנחשב כמאוד לא אהוב על התלמידים. שילוב שלו עם מפגש אנושי בלתי אמצעי אחת לכמה ימים, יאפשר אולי מגע חם ושמח בין התלמידים הכל כך כמהים לקשר, מבלי שיסחפו לקשרים מזיקים ביניהם, קשרים שכדוגמתם ראו אולי בין הדמויות האחראיות עליהם במערכת החינוך.