ראש השנה היה בסימן "קורונה". השנה החדשה התחילה בהיסוס, בחוסר ודאות, האם ניתן לנצח את המלחמה הזו? בשנה הקרובה זה יהיה האתגר שלנו. בכל העולם נכנסים לגל השני של המגפה, עם תסכול גדול, עם חוסר הסכמה לדרכי הפעולה שיבטיחו לנו "חיים שקטים". נראה כי הזמן בו הסגר השני מתחיל בערב ראש השנה מאותת לנו – שימו לב מה קורה לכם, האם כך רציתם לפתוח את השנה החדשה, ואם לא, אז למה קיבלנו את העונש הזה?

ראש השנה – תחילת השינוי

נראה כי הסליחות שנאמרו לקראת יום כיפור בחודש אלול האחרון היו הכנה ראויה לשינוי המקווה. ההחלטה שאנחנו רוצים לצאת לדרך חדשה, מחייבת אותנו לתת דין וחשבון. הסגר השני תופס אותנו יותר שבורים, מפורדים, האשמות הדדיות לגבי אחריות התפשטות הנגיף הם רק קצה הקרחון, נראה כי הציבור בישראל ובעולם כולו נמצא במשבר כללי ורב תחומי. אם כך הם פני הדברים, אז מה עלינו לתקן? חשבון הנפש, צריך להניע אותנו לחיפוש אחר מהות הקלקול. לאחר היציאה מהסגר הראשון נשמעו קולות חלשים ומעטים, כי יש כאן הזדמנות לשינוי, הזדמנות לסדר חדש, לקביעת סדר ערכים שונה. נראה כי מקרה האונס באילת מראה עד כמה החברה שלנו נמצאת בבור חשוך. כמובן ששבועיים לאחר המקרה הכותרות נעלמו וכאילו המקרה ירד מסדר היום. החקירה עדיין בעיצומה אבל אין הבנה שהמקרה מעיד על חולי קשה שלנו כחברה. אין שיח ביננו שמנסה לאבחן בעיות וסיבתם והסכמה על דרכי פעולה חדשים על מנת לתקן.

נראה שהתחלה חדשה תחייב אותנו. הכרה חדשה כחברה כעם, שהצלחת היחיד נמדדת על פי ההצלחה הכללית, נראה כי הטבע דוחף אותנו לחיבור כזה. אף פעם לא הייתה לנו מציאות כזו משותפת לכל העולם. הקורונה באה וטרפה את הקלפים מחדש. בתוך מספר חודשים היא מאתגרת את העולם כולו כאילו אומרת לנו – אם אתם רוצים להיות בריאים תדאגו שלכל יחיד ויחיד תהיה סביבה בריאה. נראה כי את הנקודה החשובה הזו פיספסנו. קשה לנו לקבל את האחריות ההדדית הזו. ואולי זה תחילת השינוי.